<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קי"ט — תשובת רבינו שמואל יהודה ב"ר מנחם הלוי</h1>
<h2>דף נב:</h2>
על פי הדברים אשר ראיתי שכתבו רבותינו אשר בוינפנ"א שבעל אמו של היתום לא רצה לזונו. עוד נ"ל לע"ד ששארי זה הח"ר יהודה לא פשע במה שמכר קרקע של היתום בלא אכרזתא, דהא אמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. ופרש"י וז"ל, למזוני, למזון האשה והבנות והיתומים. והגדילו התוספות על זה דהכי נמי לשאר צרכי היתומים מזבנינן בלא אכרזתא, מדפריך ריש פ' שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א], למאן דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם, מן המשנ' שום היתומים שלשים יום ומכריזין כו' ודילמא ההיא הכרזה לאו לפרוע לבעל חוב אלא לשאר צרכי היתומים. אלא ודאי לכל צרכי היתומים מזבנינן בלא אכרזתא, ומתוך כך הוצרכו לפרש לכרגא לאו לכרגא דיתמי אלא לכרגא של האשה, ועל היתומים לפרוע כסף גולגולתא דאשה כמו שהיה הבעל עושה, דבכלל מזוני הוא. והא דלא אמרי נהרדעי לכל צורך היתומים מזבנינן בלא אכרזתא, שא"כ לא היינו שומעים מדבריהם כרגא ומזוני של האשה. ואפילו לאידך לישנא שפירש דאדרבה נידוק הכי דדווקא להני תלת מזבנינן באכרזתא, הא לשאר צרכי היתומים לא מזבנינן כלל, ואפילו באכרזתא, כדאמרינן [גיטין נ"ב ע"א] מוכרין שדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח. מ"מ בין לפי' רש"י בין לפי' התוספות להנך תרי לישני משמע דלמזוני מיהא מזבנינן בלא אכרזתא. וגם הגיד לי שאירי זה שמכר חלק היתום באשר נמכר חלק כזה קודם לכן. וחלילה לנו לבזות ולבייש שום אפוטרופא ולבדות מלבינו שהוא פושע ומפסיד, בלא עדים, אפילו על פי אומד הדעת, כמו שכתבתי כבר לבני ריגנשפור"ק. וראייה לדבר מעמרם צבעא [שם ע"ב] דאמ' הא קא אכיל ושתי ולא אמיד. ואמר להו רב נחמן אימור מציאה אשכח, ודקאמ' ליה הא קא מפסיד, אמר להו אייתי סהדי כו'. אלא על פי אומדנא לא רצו לסלקו. וצורנו יחפוץ בנו למען צדקו, ושלום שמואל יהודה ב"ר מנחם הלוי בש"י מלנדשהו"ט.
